הוא חתיך ורגיש, חכם וטוב לב, אלא שהוא מפנה את האינטליגנציה שלו כנשק נגד עצמו.
יושב מולי, שופט את עצמו על כל דבר, ציני, (למד דיקור ציני ברידמן 3 שנים).
הוא יצר מערכת אמונות משומנת של בלבול, הגנה כביכול על עצמו ושליטה.
הוא מדקלם תיאוריות נעלות של מורים רוחניים, אך משתף שאינו חווה דבר.
המיינד שלו מבין הכל, אלא שאינו מרגיש ואינו רואה רוחנית דבר.
אני שואל את עצמי, אייך מגיעים אליו ? לליבו ?
הרי הוא מבוצר היטב, לכל מה שאני מעלה, יש לו תשובה, שאינה מאפשרת לי לגעת בו באמת.
אני מתייעץ עם ההדרכות שלי ומקבל הנחיה.
אני שואל אותו, אתה מבקש עזרה ? אתה סובל ?
אפילו בכך קשה לו להודות.
אני אומר לו, כדי שאוכל לתמוך בך, עליך לשחרר שליטה.
אייך הוא שואל ? אני מנסה שנים ואיני מצליח.
קפוץ כמו מפגר, אני אומר לו, השמע קולות של אהבל, התגלגל על הרצפה ותצעק,
אני משחרר שליטה, אני מותר על השכל, אני מחליט להרגיש, תצעק ותזיל ריר, הפוך לילד בן 4 שהתחרפן פתאום.
הוא מתבונן בי ואומר, זה מביך אותי, אין מצב.
אז אני מדגים לו.
הוא מתבונן בי בהלם ואלם.
אינני מסוגל לעשות זאת, הוא אומר.
אין בעיה, אני אומר לו, לך הביתה, מצא הילר אחר, אני יכול לתמוך בך, רק כך.
כשאין לו ברירה, הוא מסכים לשתף איתי פעולה.
מתגלגל על הריצפה, משמיע קולות דבילים, אני תומך בו ומכוון אותו,
לפתע עולה בו תחושת בחילה, גוש אנרגיה תקוע שנים צף ממנו, הוא רץ לחצר ומקיא את נשמתו.
שב מזעזע, שכב אני אומר לו. ראה את הילד הקטן בתוכך, לפתע הוא רואה, ילד רגיש ומתוק, אני מנחה אותו לחבק ולהכיל את הילד הזה.
ואז מגיע העצמי העליון שהוא. הפעם הוא רואה ומרגיש, מסתנכרן עם האור והאהבה של החלק האלוהי שהוא.
שריון שלבש שנים, נושר ממנו.
אני נותן לו שיעורי בית, home fun, כיצד לא לשוב לישן, לשליטה ולתודעת הסבל.
וכך הוא !