שנים אני בהתנגדות לחודש אוגוסט.
אני אומר עליו שהוא חם ולח ומגעיל, שבכל מקום דחוס וצפוף
ושבאוגוסט הדבר הכי טוב לעשות מלבד לנסוע לחו"ל זה לחכות לראשון לספטמבר.
השנה קלטתי שאני יוצר את אוגוסט ככזה,
על ידי מערכות האמונה שלי וכבר ביולי הבעתי כוונה לשחרר את האמונות הללו ולברוא מציאות חדשה.
כשאוגוסט היגיע, אמרתי לו, אני עף עליך, מכבד אותך, נהנה איתך.
כשהיגיעו ימי חמסין, אמרתי למזג האויר, מעולה, החום הזה הוא טריפ, תביאו עוד 10 מעלות.
כשהגעתי למעיין והיו הרבה אנשים ורעש, במקום לברוח לשקט ולמזגן,
אמרתי לעצמי, ככה אלוהים מתבטא כרגע, אני נשאר וחווה את כל האספקטים של המציאות כפי שהיא.
וכשמשהו לא היה נעים לי, בדקתי בתוכי, היכן אני יוצר ומזמין את החוויה הזו למרחב שלי ואייך לשנות את המבנה והדפוס הפנימי שבורא אותה ככזאת.
וזיהיתי דפוס שורשי אצלי, שרגיל לחפש מה לא בסדר,
שמחפש בעיות לפתור והיכן לא רואים אותי ולא מתחשבים בצרכים שלי.
והבעתי כוונה לשחרר אותו !
ואז קרו ניסים אחד אחר השני.
בכל פעם שנשארתי ואפשרתי לעצמי לחוות את המציאות עד תומה, חמה או רועשת או לחה או דחוסה, התחלתי להנות ממנה.
כאשר השיפוט שלי הוסר, מאייך וכיצד המציאות אמורה להראות, מה טוב ורע או נכון ולא נכון,
כל דבר במרחב שלי נחווה כשלם ומושלם, מענג ביותר ואלוהי.
וכשהקול הפנימי, אמר לי, זמן להמשיך, למרחב אחר, לחוויה חדשה נוספת,
הקשבתי לו ולאינטואיציה והמשכתי בדרכי.
והכרתי אנשים נפלאים עם מלא נתינה ואהבה,
שוב ושוב התפעלתי מאייך שאנשים נהנים להעניק ולתמוך, גם במי שאינם מכירים כביכול.
ומקומות חדשים ומרתקים.
ומשהו נפתח בראייה שלי, בחיבור לטבע, גיליתי צבעים ואיכויות נהדרות, עננים מיוחדים וציפורים שלא הבחנתי בהן עד לאותו רגע.
ובעיקר אני מזהה את האינסוף מציץ ומתבונן אלי מעיניהם של כולם.
אחלה חודש אוגוסט.
וכך הוא !